חשיבותה של הודיה ליצירת שינוי

הדרך לשפר את חיינו עוברת דרך הודיה על מה שיש לנו.

רובנו, מתקשים להודות, הודיה אמיתית, על מה שיש לנו.

המוח שלנו נוטה להבחין תמיד באופן מידי, בחסר.

מגיל צעיר אנחנו משווים את עצמנו לאחרים, וממוקדים תמיד במה שיש להם ואין לנו.

אפילו האופן שבו אנחנו מתבטאים מבטאת את תחושת החוסר שלנו.

ככל שהפוקס שלנו הולך לכיוון מה שאין לנו – התחושה היא שלא משנה מה נעשה או כמה נעשה, הוא פשוט הולך וגדל.

הסיבה לכך היא שכל מה שאנחנו נחליט להתמקד בו – יגדל.

ההתמקדות בחוסר – מגדילה אותו.

ההתמקדות בקיים – תגדיל גם אותו.

באופן פרדוקסלי, אנחנו מבינים מה יש לנו – רק כאשר איבדנו אותו או שאנחנו עומדים בפני האפשרות שנאבד אותו. (שוב, כי המוח שלנו הולך למקום של החוסר ולא של השפע הקיים).

בניגוד למה שאתם עשויים אולי לחשוב, להודות על מה שיש, לא אומר שאנחנו צריכים להפסיק לשאוף לשפר, לדייק או לחדד, להיפך.

אלא שכדי שנוכל לשפר, להגדיל או לשנות – אנחנו חייבים לפעול מתוך מודעות לשפע שיש לנו ולא מתוך תחושת חוסר הערכה לקיים.

שינוי תודעתי שכזה הוא לא תמיד פשוט, אז איך בכל זאת עושים אותו?

מתחילים בקטן, קחו לעצמכם רגע בבוקר, לפני שהטירוף מתחיל, או רגע אחד בלילה, ממש לפני שהיום נגמר ותנשמו עמוק. תתרכזו בטוב שהיה, ברגעים הקטנים של האושר, תנשמו אותם עמוק ותגידו תודה.

כדי שזה יהפוך להרגל של ממש, רצוי לעשות את זה בכל יום לפחות במשך חודש שלם. לאחר מכן, זה פשוט יצרב בתודעה שלכם, ותמצאו את עצמכם עושים את זה לבד, מבלי להזכיר לעצמכם לעשות זאת.

דבר נוסף, במקום להגדיל את כל מה שלא עובד, תנסו להפוך את זכוכית המגדלת ולהגדיל את כל מה שכן עובד לכם, את המקומות שבהם כן הצלחתם. במקום שכל קושי יהפוך להיות דרמה – תהפכו כל הצלחה לפסטיבל.

זה לא אומר שנתעלם מהבעיות, אלא שנלמד לחגוג את ההצלחות (כן, גם את הקטנות).

ולבסוף, אל תערכו השוואות בניכם לבין אנשים אחרים. נכון הדשא של השכן תמיד נראה ירוק יותר, אבל זה רק בגלל שאתם מסתכלים עליו מרחוק. אם הייתם מתקרבים ממש, הייתם מגלים שגם שם לא הכל מושלם. אין לכם אף פעם מושג עם מה מתמודדים אנשים אחרים, מה מתוך הדברים שהם מציגים או אומרים לכם הוא אמת ומה לא. הקנאה באחר לא מקדמת אתכם לשום מקום. היא רק מכניסה שליליות לחיים שלנו ומונעת מאיתנו מלהתקדם.

בהצלחה.